החלטה בתיק בש"פ 5112/13

           זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט כ' מוסק) מיום 4.7.2013, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.        העורר ונאשמים נוספים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין קשירת קשר לביצוע עסקאות למכירת כלי נשק לאדם המשמש סוכן משטרתי ומכונה "מהדי" (להלן: הסוכן). כתב האישום מחזיק עשרה אישומים, מתוכם חמישה המיוחסים לעורר בהם הוא מואשם בעבירות של סחר בנשק, נשיאת נשק, קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לסחר בנשק והצתה. על-פי המתואר באישומים השני, הרביעי והשישי בכתב האישום, העורר שימש במספר מקרים חוליה מקשרת בין אדם המכונה "אבו מוחמד" (להלן: אבו מוחמד) - אשר סיפק לנאשמים את כלי הנשק, לבין הנאשם 1 ואדם נוסף בשם עלי כרכי (להלן: עלי, המואשם בכתב אישום נפרד) - שמכרו את אותם כלי נשק לסוכן. בתמצית, באותם המקרים נפגש הנאשם 1 עם הסוכן והציע לו לרכוש מידיו כלי נשק ובמקביל פנה לעלי ולעורר על מנת שישיגו עבורו את כלי הנשק האמורים. לאחר שעלה בידי העורר להשיג את כלי הנשק מאבו מוחמד, נפגשו הנאשם 1 ועלי עם הסוכן ומכרו לו את כלי הנשק ואילו העורר ואבו מוחמד המתינו במקום סמוך. עם העברת התמורה על-ידי הסוכן הייתה זו מתחלקת בין כל המעורבים בעסקה ובהם העורר. באישום התשיעי בכתב האישום, המייחס לעורר ניסיון לסחר בנשק, מתואר מקרה נוסף בו הציע הנאשם 1 לסוכן לרכוש ממנו כלי נשק מסוג M-16, ובסמוך לכך קשר קשר עם עלי ועם העורר על מנת להשיג באמצעות העורר חמישה כלי נשק מסוג זה. בהמשך, כך על-פי אותו אישום, נפגשו הנאשם 1, עלי והעורר עם הסוכן מספר פעמים במטרה לסכם את תנאי העסקה אך לבסוף העסקה לא יצאה לפועל בשל קשיים להשיג את כמות כלי הנשק המבוקשת ובשל סירובו של הסוכן לבצע את העסקה במיקום שהוצע. באישום העשירי נטען כי העורר קשר קשר עם עלי ועם רימא כרכי (להלן: רימא) להצית כלי רכב המשמש אדם בשם זיאד (להלן: הרכב) שהיה מסוכסך עם רימא. לשם כך רכשו עלי והעורר בנזין וכפפות ובליל ה-2.5.2013 נסעו ברכבו של העורר אל אזור ביתו של זיאד, שפכו בנזין על הרכב והציתו אותו. כתוצאה מכך נגרם נזק למכסה המנוע ולחלקו הקדמי של הרכב.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה, בין היתר, למעצרו של העורר עד תום ההליכים. לאחר קבלת תסקיר מעצר קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצרו של העורר. בית המשפט עמד על הראיות לכאורה שהציגה המשיבה בעניינו של העורר, ובכלל זה הקלטות קוליות וצילומים שביצע הסוכן אשר תיעדו את העסקאות ואת השיחות שקיים עם המעורבים; הודעותיו של הסוכן ביחס לכל עסקה ועסקה; והודעותיו המפלילות של עלי. בית המשפט ציין כי עלי הכחיש תחילה את האישומים אך בשלב מסוים הודה ומסר הודעות מפורטות שבהן הפליל גם את המעורבים האחרים ובהם העורר, כמתואר בכתב האישום. בית המשפט הוסיף וקבע כי די בהודעות ובהקלטות אלה כדי להניח תשתית ראייתית לכאורית לביסוס חמשת האישומים המיוחסים לעורר וכי הטענות שהעלה העורר כלפי הודעות הסוכן וכלפי הודעותיו של עלי, מן הדין כי תיבחנה בשלב שמיעת הראיות. כמו כן דחה בית המשפט את טענת העורר לפיה המעשים המיוחסים לו באישום התשיעי אינם עולים כדי עבירת ניסיון, בקובעו כי סוגיה זו אינה צריכה הכרעה בשלב זה של הדיון בבקשת המעצר.

           בית המשפט הוסיף וקבע כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית וכי המסוכנות הנשקפת ממנו נלמדת מן המעשים המיוחסים לו - סחר בנשק שאינו מביא בחשבון את תוצאותיו האפשריות והצתה, המלמדת על כך שהעורר נכון לכאורה לעבור ללא חשש עבירות נוספות. בנוסף דחה בית המשפט את הטענה כי העורר הודח למעשיו על-ידי הסוכן, בציינו כי מחומר הראיות עולה לכאורה שהנאשמים יזמו לפחות חלק מעסקאות הנשק ופעלו באופן עצמאי. כמו כן דחה בית המשפט את הטענה כי העורר פעל לכל היותר כמתווך וקיבל סכומי כסף נמוכים עבור פעולותיו, בהדגישו את כמות העסקאות שבוצעו ואת העובדה שאלמלא אותו תיווך הן לא היו מתאפשרות. עוד ציין בית המשפט כי העורר (כמו גם הנאשם 1 ועלי) הוא תושב ישראל אשר תיווך לכאורה בעסקאות בנשק שהתבצעו עם תושבי השטחים, עובדה המוסיפה נופך של מסוכנות למעשים המיוחסים לעורר, והדגיש כי בעבירות מסוג זה הכלל הוא כי יש להורות על מעצר עד תום ההליכים, להוציא מקרים חריגים. נוכח כל האמור, וחרף התסקיר החיובי שהתקבל בעניינו של העורר בו המליץ שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר, קבע בית המשפט כי אין בכוחה של החלופה שהציע העורר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו ועל כן החליט להותירו במעצר עד תום ההליכים.

3.        מכאן הערר שלפניי בו טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי קיימות בעניינו ראיות לכאורה ובדחותו את המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר. העורר טוען כי המשיבה לא הציגה די ראיות לכאורה לביסוס האישומים השני, הרביעי והשישי וכי עוצמתן של הראיות לכאורה שהוצגו לגבי האישום העשירי היא נמוכה. בקשר עם אישום זה, שעניינו הצתת הרכב, טוען העורר כי הוא אינו מכיר את המעורבים בסכסוך וכי עלי הודה בחקירותיו כי ביצע בעצמו את ההצתה. אשר לאישום התשיעי טוען העורר כי הראיות לכאורה שהוצגו בעניינו מבססות, לכל היותר, אישום בעבירה של קשירת קשר לסחר בנשק אך לא עבירת ניסיון לסחר בנשק - המיוחסת לו בכתב האישום. העורר מוסיף וטוען כי התשתית הראייתית הלכאורית בעניינו מתבססת בעיקרה על עדותם של הסוכן ושל עלי אשר נגדו הוגש כתב אישום נפרד בגין מעורבותו בפרשה, אך לטענת העורר עדויות אלה אינן קושרות אותו לאירועים ולמעשים המיוחסים לו בכתב האישום. ביחס לעדותו של עלי טוען העורר בפרט כי זה הכחיש תחילה את כל החשדות וכי בהיותו שותף לביצוע העבירות הנטענות, הסתמכות על עדותו מחייבת תוספת ראייתית שאינה מתקיימת בנסיבות המקרה דנן. עוד טוען העורר כי אין כל עדות הקושרת בינו ובין אבו מוחמד וכי גם הסוכן לא התייחס לכך בהודעותיו. לפיכך טוען העורר כי הראיות לכאורה אינן בכמות ובעוצמה הנדרשת על מנת להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים, והוא מוסיף וטוען כי מכלול הראיות לכאורה מצביע על הנאשם 1 ועלי כגורמים המרכזיים בביצוע העסקאות הנטענות.

4.        המשיבה טוענת, מצידה, כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו בעבירות המיוחסות לו ובהקשר זה היא מפנה להודעותיו של עלי, המפלילות את העורר וקושרות אותו לכל האישומים הנוגעים אליו בכתב האישום. המשיבה מוסיפה ומפנה לדו"חות שערך הסוכן בהם צוין צבעו ומספרו של הרכב שבבעלות העורר כרכב ששימש בביצוע שתיים מעסקאות הנשק המתוארות באישום השישי והתשיעי ועוד היא מפנה לתמליל שיחה מיום 18.3.2013 הקושר את העורר לכאורה לביצוע עסקת הנשק המתוארת באישום הרביעי. בנוסף מפנה המשיבה לתמלילי האזנות סתר שבוצעו לטלפון הנייד שברשות העורר בהן, לטענתה, הוא נשמע משוחח עם עלי על סכומי כסף שהתקבלו בעסקאות הנשק. אשר לאישום העשירי, המשיבה מפנה להאזנות סתר רבות שבוצעו לטלפון הנייד שברשות העורר בהן הוא נשמע משוחח עם עלי ועם רימא וקושר את עצמו לכאורה לביצוע ההצתה וכן להודעותיה של רימא הקושרות אותו אף הן לביצוע ההצתה. נוכח כל האמור טוענת המשיבה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המעשים המיוחסים לעורר וכי נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו אין לשחררו לחלופת המעצר שהציע.

5.        דין הערר להידחות.

           לאחר בחינת הראיות לכאורה שהציגה המשיבה שוכנעתי כי אלה מקימות סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות שיוחסו לו, וכי אין על פני הדברים פרכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות לכאורה המצדיקות סטייה מקביעתו של בית המשפט קמא בהקשר זה (ראו: בש"פ 6289/09 רווח נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (11.8.2009); בש"פ 765/13 שקיראת נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (7.2.2013)). חמשת האישומים המיוחסים לעורר מבוססים בראש ובראשונה על הודעותיו המפלילות של עלי, מי שהיה לפי הנטען שותפו בביצוע עסקאות הנשק המתוארות באישומים השני, הרביעי, השישי והתשיעי בכתב האישום וכן בביצוע ההצתה המיוחסת לעורר באישום העשירי. בחקירותיו מיום 4.6.2013 קשר עצמו עלי לאירועים וכן סיפר על חלקו של העורר, כמי שפעל כ"מתווך" בעסקאות הנשק, השיג מאבו מוחמד את כלי הנשק שנמכרו לסוכן והתחלק עם יתר המעורבים בסכומים שהתקבלו כתוצאה ממכירתם. הנה כי כן, בהודעותיו אלה קשר עלי את העורר באופן מפורש לכל אחת ואחת מהעסקות הנוגעות אליו בכתב האישום ואף נקב בסכומים שקיבל בעקבותיהן (ראו: הודעתו של עלי מיום 4.6.2013, שעה 10:54, שורות 92-77; הודעתו של עלי מיום 4.6.2013, שעה 13:54, שורות 68-56). עלי סיפר עוד על "השיטה" שבה פעלו הנאשמים באותן עסקאות ובכלל זה תיאר כי העורר נהג להמתין עם אבו מוחמד בסמוך למקום עריכת העסקה ומיד בסיומה היה מצטרף ליתר המעורבים (ראו הודעתו של עלי מיום 4.6.2013, שעה 13:54, שורות 78-70). בנוסף פירט עלי את מעורבותו של העורר באירוע ההצתה בציינו כי רכבו של העורר שימש את השניים באירוע והעורר הוא שנהג בו, כי העורר היה עימו בעת שהצית את הרכב וכי העורר שוחח עם רימא על מנת שתבדוק אם יש מצלמות אבטחה בקרבת מקום (ראו הודעתו של עלי מיום 4.6.2013, שעה 13:54, שורות 35-31). טענותיו של העורר ביחס למשקל שיש לייחס להודעותיו של עלי כמי שתחילה הכחיש את המיוחס לו, דינן להתברר בהליך העיקרי והן אינן גורעות מעוצמתן של הודעות אלה כראיות לכאורה לצורך שלב המעצר.

6.        אשר לתוספת הראייתית הנדרשת לתמיכה בעדותו של עלי כשותף לדבר עבירה. ככל שתוספת ראייתית לכאורית כזו נדרשת כבר לצורך שלב המעצר (ראו לעניין זה: בש"פ 3601/11 שווקי נ' מדינת ישראל, פיסקה 23 (23.5.2011); והשוו בש"פ 6206/05 נאצר נ' מדינת ישראל, פסקאות 15-14 (21.8.2005)) ניתן למוצאה בחומר הראיות לכאורה שהוצג הכולל פרט להודעותיו של עלי גם ראיות לכאורה נוספות המסבכות את העורר באישומים המיוחסים לו והתומכות בהודעותיו של עלי. כך, בדו"ח שערך הסוכן מתוארת שיחה שהתקיימה בינו ובין עלי בה סיפר האחרון כי העורר "מארגן את הנשקים" (ראו דו"ח מיום 29.5.2013, גיליון מספר 2). כמו כן מתאר הסוכן באותו הדו"ח שיחה טלפונית שהתקיימה בינו ובין העורר ופגישה שהתקיימה ביניהם מיד לאחריה שעניינה קביעת מיקום לעריכת עסקת הנשק המתוארת באישום התשיעי. הסוכן מוסיף ומציין כי העורר הגיע לפגישה במכוניתו, אשר שימשה גם לצורך עסקת הנשק המתוארת באישום השישי, וכי במהלך השיחה סיפר לו העורר שהוא אחראי לכל עסקאות הנשק שבוצעו עד אותו השלב (ראו דו"ח מיום 29.5.2013, גיליון מספר 2. על כך שרכבו של העורר שימש לכאורה לביצוע העסקה המתוארת באישום השישי ניתן ללמוד גם מדו"ח נוסף שערך הסוכן ביום 14.4.2013). תמיכה נוספת למעורבותו לכאורה של העורר בעסקאות הנשק ניתן למצוא בתמלילי האזנות סתר המצויים בתיק החקירה בהן נשמע העורר משוחח עם עלי בסמוך ליום עריכת עסקת הנשק המתוארת באישום השישי, על סכומי כסף שיתקבלו בעקבות המכירה (ראו, למשל, האזנה מספר 2013-86298, שיחות 3936 ו-3349). אשר לאישום העשירי, מעורבותו לכאורה של העורר בהצתת הרכב עולה מדבריה של רימא בחקירתה לפיהם עלי סיפר לה שהוא יבצע את ההצתה עם חברו, וכך עולה גם מן העימות שבוצע בינה ובין העורר (ראו הודעתה של רימא מיום 3.6.2013, שורות 125-102; עימות בין רימא ובין העורר מיום 5.6.2013). תמלילי האזנות הסתר אליהם הפנתה המשיבה מצביעים אף הם לכאורה על מעורבותו של העורר באירוע ההצתה ומפורטים בהם שיחות שקיים עם עלי ועם רימא בסמוך למועד האירוע הנוגעות, בין היתר, למיקומו של הרכב (ראו, למשל, האזנה מספר 2013-86298, שיחות 6580, 6590, 6652, 6822). מכל המקובץ עולה כי בניגוד לעמדת העורר, בהחלט קיימת במקרה דנן תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו ותשתית זו הינה מוצקה למדי.

7.        טענתו הנוספת של העורר לפיה חלופת המעצר תחת פיקוחם של הערבים שהציע יש בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, אף היא דינה להידחות. עבירות הנשק המיוחסות לעורר בארבעה אישומים שונים מהוות "עבירות ביטחון", כהגדרתן בסעיף 35(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) והן מקימות, כידוע, חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. בצדק עמד בית המשפט המחוזי בהקשר זה על ההלכה הנוהגת לפיה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות מסוג זה (ראו: בש"פ 8694/09 מדינת ישראל נ' אלגיוסי, פיסקה 5(30.10.2009); בש"פ 7940/12 מדינת ישראל נ' ביומי, פיסקה 14 (6.11.2012)), ולא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים. ריבוי עבירות הנשק המיוחסות לעורר והעובדה כי בנוסף לכך הוא מואשם גם בעבירה של הצתת כלי רכב, כל אלה מלמדים על רמת מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו כמי שלא נרתע לכאורה מביצוע עבירות וכמי שאין עליו מורא החוק. לא נעלמה מעיני המלצתו של שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שהציע, אך בה במידה לא נעלמה מעיני הערכתו של שירות המבחן אשר גם לפיה נשקפת מן העורר רמת סיכון בינונית לפחות להישנות התנהגות דומה בעתיד. בנסיבות שתוארו לעיל, נראה לי כי שירות המבחן מיעט בהערכה וכי רמת הסיכון הינה גבוהה. מכל מקום, בצדק סבר בית המשפט קמא כי אין ליטול את הסיכון וכי יש להעדיף את ההגנה על שלום הציבור. כפי שצוין לא אחת, תסקיר שירות המבחן הוא בגדר המלצה ותפקידו של בית המשפט לאזן בינו ובין יתר השיקולים העומדים בבסיסו של הליך המעצר (ראו בש"פ 4764/08 פינקו נ' מדינת ישראל (11.6.2008)).

           האיזון הראוי במקרה דנן מחייב בעייני את מעצרו של העורר.

8.        אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ‏כ"ג באב התשע"ג (‏30.7.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אנ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: